מָה שֶׁהָיָה דָּרוּשׁ בֶּאֱמֶת,

הָיָה שִׁנּוּי יְסוֹדִי בְּיַחְסָנוֹ אֶל הַחַיִּים.

צְרִיכִים הָיִינוּ לִלְמֹד בְּעַצְמֵנוּ

וּלְלַמֵּד אֶת הָאֲנָשִׁים הַמְּיֹאָשִׁים.

כִּי בְּעֶצֶם לֹא הָיְתָה חֲשִׁיבוּת

לְמָה שֶׁאֲנַחְנוּ קִוִּינוּ לְקַבֵּל מִן הַחַיִּים,

אֶלָּא לָמָּה שֶׁבִּקְּשׁוּ הַחַיִּים לְקַבֵּל מֵאִתָּנוּ.

צְרִיכִים הָיִינוּ לַחְדֹּל מִלִּשְׁאֹל לְפֵשֶׁר הַחַיִּים.

וְתַחַת זֹאת לִרְאוֹת אֶת עַצְמֵנוּ כְּנִשְׁאָלִים

עַל-יְדֵי הַחַיִּים

יוֹם-יוֹם

וְשָׁעָה-שָׁעָה.

וְעָלִינוּ לְהָשִׁיב,

לֹא בְּדִבּוּר

וְלֹא בְּהִרְהוּר

אֶלָּא בִּפְעֻלָּה נְכוֹנָה

וּבְהִתְנַהֲגוּת

נְכוֹנָה.

(וְיִקְטֹר פְרֶנְקֶל)

יש עדינות / גדיאל דהן

יֵשׁ עֲדִינוּת שֶׁמְּעַט אֲנָשִׁים אֲמוּנִים עָלֶיהָ.

יֵשׁ הַמְּכַנִּים אוֹתָהּ פִּצְעֵי יַלְדוּת,

יֵשׁ הַמְּכַנִּים אוֹתָהּ מְיֻתֶּרֶת.

הִיא אֵינָהּ רַחְמָנוּת,

אֵינָהּ חֻלְשָׁה,

הִיא בְּדִיּוּק

עֲדִינוּת.

חִבּוּר אֶל הֶעָתִיד לָבוֹא,

חֵלֶב מְטַפְטֵף מִנֵּר חֲסָדִים.

אֵין הַרְבֵּה מָקוֹם עֲבוּרָהּ

לֹא חֶבֶל וְלֹא אֶרֶץ וְהָאֲדָמָה זוֹכֶרֶת

שֶׁהַמִּקְדָּשׁ שֶׁלָּהּ נֶחֱרַב

וְשֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁבָה.

יֵשׁ עֲדִינוּת כָּזוֹ וְשֵׁבֶט קָטָן שֶׁהִתְפַּזֵּר בֵּין הָעַמִּים

אָמוּן עָלֶיהָ. וְצֶאֱצָאָיו מְזַהִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי בְּמַבָּט חָטוּף,

בְּבַת קוֹל, בְּאֹפֶן בְּחִירַת הַמִּלִּים. וַעֲדַיִן

נֶחְבָּאִים אֶל הַכֵּלִים.

מְחַפְּשִׂים. כִּמְעַט חַסְרֵי נוֹכְחוּת, מַשֶּׁהוּ קָבוּר בְּתוֹכָם

כְּמוֹ שָׂפָה עַתִּיקָה.

עִם הַשָּׁנִים

הֵם מְגַלִּים יַבָּשׁוֹת שְׁלֵמוֹת, שָׁמַיִם, חָלָל וְכוֹכָבִים

לַעֲדִינוּת בְּתוֹכָם

בְּלִי מִלִּים, בְּלִי יְכֹלֶת לְתַרְגֵּם,

חַסְרֵי אֲחִיזָה בַּמַּמָּשׁוּת,

גַּם אִם הֻגְלוּ אוֹ נִדּוֹנוּ לְמָוֶת.

וַאֲנִי

בְּלִי מִלִּים. בְּלִי יְכֹלֶת לְתַרְגֵּם.

נָדִיף.

בַּגָּלוּת.

נִדּוֹן בְּאֶלֶף הַשְׁפָּלוֹת שׁוֹנוֹת.

עֲדַיִן אָמוּן עָלֶיהָ

כְּמוֹ צֶאֱצָא מֵהִיסְטוֹרְיָה שֶׁחֲזָקִים מִמֶּנִּי מְבַקְּשִׁים לִמְחֹק.

וְיֵשׁ לָהּ מָקוֹם.

יֵשׁ לָהּ מָקוֹם בְּתוֹכִי.